<h1>המנהיג הלכ' תפילין נוסח ג'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
ואמרי' בשבת פ"ק ובמנחו' [ל"ו ע"ב], חייב אדם למשמש בתפלין כל שעה ושעה ק"ו מציץ ומה ציץ שאין בו אלא אזכרה אחת אמרה תורה והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ממנו תפלין שיש בהן אזכרות הרבה על אחת כמה וכמה. ומטעם זה אמרו ביציאות השבת יוצא אדם בתפליו ערב שבת עם חשכה דכיון דחייב למשמש בהם כל שעה לא אתי למנשי להו ומידכר דכיר להו. ויזכור שהוא שבת ויניחם מיד ולא יבא להוציאם בשבת לרשות הרבים.
<h2>דף כח:</h2>
דין כריכת הפרשי' ותפירת הבתים בגידים, ונתינת הפרשיות מעומד או מיושב. אמרי' במנח' ובשבת, תפלין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן, הלכה למשה מסני למכרכינהו בשערא דתורא כי היכי דלידכר ליה לעגלא ולא חאט. כדכתי' המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וגו', בספר יהושע. פי' צריך לכרוך הפרשיות לפני נתינתן בבתים בשל ראש ובשל יד, ולמיכרך הפרשיות מסוף שיטה לראש שיטה כדאמרי' במנחו' במזוזה [ל"א ע"ב], וצריך למיכרכה מאחד כלפי שמע דהינו מסוף שיטה לראש שיטה. פי' כדי שתהא נכונה ומזומנת לקרוא בה כמו שאמרו חז"ל בפ' השותפין [ב"ב י"ד ע"א], כל הספרים נגללין מסופן לתחלת'. וכן בגידים מזה הטעם, משור או מפרה כי היכי דלידכר ליה וכו'. ומגידי הירכים נוהגין כל ישראל לעשותן, אבל אני נהגתי מרבותי שבצר' לעשותן מגידי הכתף שהן טובים וקלים לעשותן יותר לטוותן כשהן לחין מיד שנפשטה הבהמה. וכתב רבנו יעקב מ"כ, שצריך ליתן הפרשיות בשכיבה בבתים ולא בעמידה כספר תורה בארון, כמו שכתב רבנו האלפאסי בהלכותיו, לפי שהלוחות בארון שעשה משה רבנו ע"ה היה מיושב כש"ח בפ' השותפין. וכן ספר תורה בצד הארון כדתניא התם, הארון אמתים וחצי ארכו ט"ו טפחים בחלל הארון, נשתיירו שם ג' טפחים, צא מהן חצי טפ' לכותל זה וחצי [טפח] לכותל זה, נשתיירו שם בחלל הארון שני טפחים ששם ספר תורה מונח שהיה עביו שני טפחים, דכל שיש (בו) [בהקיפו] ג' טפחים יש בו רוחב טפח, ולרוחב ב' טפחים הקף ששה טפחים, נמצא שבשכיבה היו בלי ספק. ומנהג לכרוך את הפרשיות בעור בהמה טהורה המעובד לשמו קודם שיכרכם בשער השור.
<h2>דף מט.</h2>
דין איזהו ראוי להניח תפלין. שלא יאמר אדם והאמרינן תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ואיך ימצא נקי כמוהו, שכך פי' רב יהודאי ז"ל בשעת השמד מי שרוצה לסמוך על הנס כמעשה דאלישע בעל כנפים צריך שיהא גופו נקי כמותו שלא יישן בהן ושלא יפיח בהן אבל בשלא בשעת השמד כהיום הזה שבח לבורא כל ישראל ראויין להניחן. ואמרו חז"ל, [סוכה מ"ב ע"א] קטן היודע לשמור תפליו אביו לוקח לו תפלין. גרסי' בירוש' דע"ז, תפלין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים ומפני מה לא החזיקו בהן מפני הרמאין. עובדא הוה בחד ברנש דהוה מנח תפלי ואפקידו גביה מאה זוזי וכפר ואמ' ליה לא לך הימנית אלא לאילין דברישך.
<h2>דף עט:</h2>
דין אם כותבין תפלין על הגויל. אמרי' בשבת פ' המוציא יין, ולטעמי' תפלין אגויל מי כתבי'. וכן הוא בירוש' דמנחות ובפ' הקומץ. ותמצאנו בהלכות רבנו האלפאסי ז"ל בסוף הלכות ספר תורה. ואמרי' במנחות פ' הקומץ רבא ובפ' המוציא יין. כותבין תפלין על הקלף העבוד שכל הקלפים לבנים המעובדין בשמן כשרין לכתוב בהן תורה תפלין ומזוזות ומגלה מדאמרי' בפ' הקומץ רבא קרע הבא בשתים יתפור בשלש לא יתפור, והתניא בשלש (לא) יתפור בארבע לא יתפור לא קשיא הא דאפיצן הא דלא אפיצן. נמצא שספר תורה כשר בדלא אפיצן ואין צריך עפיץ. זהו טע' של ר"ת. וראיות רבות יש ואין לי להאריך. ומזוזות על הדוכסוסתוס, קלף במקום בשר, דוכסוסטוס במקום שער. פי' נחשתן מקום בשר ולשון נחשתן צד פנימי כדכתי' ביחזקאל יען השפך נחשתך ותגלה ערותך וזהו פנימי שלה כמו ותפשקי את רגליך לכל עובר והיא הרחבת הפסיעות לעשות פסיעות. למדנו שאין התפלין נכתבין אלא על הקלף ובמקום בשר. אבל מזוזה נכתבת בין על הדוכסוסטוס ועל הגויל ועל הקלף, כדאמרי' בשבת ובמנחות בענין מזוזה, תניא מאיר היה כותבה על הקלף מפני שמשתמרת. והצור ישמור את כל עמו ישראל מכל צרה וצוחה, ונסו יגון ואנחה. ויקיים בנו מקרא שכתו' וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך. אברהם ב"ר נתן הירחי ז"ל. תם ונשלם שבח לבורא עולם.
<h2>דף קג:</h2>
זהו מה שמצאתי אני הכותב מהלכות תפלין לר' אברהם הירחי בקונדרס אחד ואולי מסודרין בענין אחר ולא הגיעו לידי. ומצאתי זה בתחלה\raster)f,)7truemm(="Z)5)"כך נכתבת האלפא ביתא כהלכה וכדת בספר תורה ובמגלה ובתפלין ומזוזות על פי הראיות והטעמים אותיות האלפא ביתא כאשר קבלתים על פי תיקון תגי של רבנו יעקב שקבל מרבותיו ועל פי קבלתי מרבנו ר' יצחק ב"ר שמואל מדנפירא על הראיות הנכוחות כך הם מבוארות ומצויירות כהלכה למשה מסני. אחל לבאר דין זיוני שע"ט נ"ז ג"ץ ודין כתיבת האותיות כנתינתן למשה בסיני. בהקומץ רבא אמ' רבא שבע אותיות צריכות שלשה זיונין. ופי' הקונדרס וזהו לשונו, שלשה זיונין שלשה תגין קטנים בכל אחת בשין בראש רגל השמאלי, וכן בעין [בראש] (ב)רגל הפנימי, וכן כלם ואותן ג' תגין אחד נוטה לימין ואחד נוטה לשמאל ואחד למעלה עד כאן לשונו. כך שעטנז גץ. וסימן זה יהא בידך שלא לזיין בכל רגל כי אם ברגל שהוא כעין זין וכן ציירם ר"ש ז"ל מגוף האותיות עצמן שלא בא רבא ללמדנו אלא גוף האות כמו שנמסרה למשה בסיני. אף בפרובי' נהגו לעשות שלשתן למעלה כזה שעטנז גץ, על פי הלכות רבנו האלפאסי ז"ל ושימושא רבא דגאונים ז"ל ודברי הלכו' גדולו' של רבנו יהודה בר' ברזלי ז"ל. וכן נהגו בצרפת וקנפאניא על פי ר"ת ותשובתו הרמתה. וכן משמע לבארה בשבת פ"ר עקיבא ובתנחומא ובמנחו' פ' הקומץ רבא, כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, משמע דלאחר שנכתבו היה קושרן.
וכתב ר"ת ז"ל, שאם לא זיין שעטנ"ז ג"ץ בכל התורה כלה פסל דלא גרע מקוצו של יוד. וראיה לדבר בפ' הבונה, נתכון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים חייב, והתניא פטור לא קשיא הא דבעיא זיוני פטור, הא דלא בעיא זיוני חייב. וכל שעטנ"ז ג"ץ צריך לזיין שלא חלק רבא בהן. ובהלכו' ספר תורה אמרה רבא ולא במזוזה לבד ודלא כפירוש רבנו אלפאסי על פי שימושא רבא דגאונים ז"ל שכתב שעטנ"ז ג"ץ אלו הן ש"ע דשמע. ט"ט דלטוטפת ולטוטפת. נ' דנפשך. ז"ז דמזוזות ודמזוזות. ג' דדגנך. ץ' דעל הארץ.
ואני אפרש בעזרת המלמד אדם דעת כאשר קבלתי מרבותי ותן לבך עליהם דלבא בעו.
"Z)[8"0 כזו באלפא ביתא דר' עקיבא. מפני מה יוד שבאלף זקוף מצדו מפני שהוא מעיד בו וצופה להקב"ה שהוא אמת לעולם מדקרי ליה יוד וליוד יש לה קוץ למעלה כמו שנפרש במקומו וכפופה למטה. ואני קבלתי, מפני מה יוד שבאלף יש לה רגלים מפני שהב"ה אמת ויש לו רגלים. וכך שמעתי שכתו' באלפא ביתא דר' עקיבא. וגוף האלף ברגלה הראשון ככתיבת ספרדית כך \raster)90-,90-(="Z)[9" מדאמרינן בפ' הבונה ובפ' הקומץ רבא, וכתבתם שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עינין וכו'. וכיון שהוצרך לומ' שלא יעשה אלף עין אלמא שדומה קצת לעין. \raster)8]-,8]-(="Z)50" כזו, דאמרי' בריש בראשית רבא ובירוש' דחגיגה גבי תורה שמתחלת בבית, ד"א למה בבית אלא מה בית זה יש לו שני עוקצין אחד מלמעלה ואחד מאחוריו, אומרי' לו לבית מי בראך והוא מראה להם בעוקצו של מעלה ואומ' להם זה שלמעלה בראני ומה שמו והוא מראה להם בעוקצו של אחריו ואומ' להם יי' אחד שמו, פי' לפי שהבית סמוכה לאלף שלפניה בסדר האלפא ביתא וא' אות הראשונה של שם.
\raster)90-,90-(="Z)(8" בפ' הבונה ובהקומץ רבא, שלא יכתוב גמלין צדין וכו', שבהפך שלה דומה לצדי ומזויינת בשלשת הזיונין כמו שמבואר לעיל דין זיוני שעטנ"ז ג"ץ.
\raster)90-,90-(="Z)(9" גרסי' בפ' הבונה מאי טעמא פשוטה כרעיה דדלית לגבי גימל דלימצי ליה נפשיה הדל (לעמל) [לגומל] חסד. אלמא צריך לנטות הדלת רגל שאחריה לגבי גימל כאשר ציירנו. ויש לה תג מאחוריה כזה \raster)90-,90-(="Z(66" מדאמרי' בפ' הבונה שלא יכתוב דלתין רישין וכו'. ותו אמ' כיון שנטלו לתגו של דלת ומשוי ליה ריש דהינו חודו של אחוריו. ובמסכת סוטה ועירובין אמרינן דילמא יתיב זבוב אתגא דדלת ומשוי ליה ריש, והיא החילוק בין דלית לריש בתג של אחריה ולא באותו שלפניה שאינו כי אם לנאות הכתיבה ולא לפי הצורך. ויש לומ' שאף לדל יש לו תקנה וקוץ וכתר לעתיד אך אם ידקדק במעשיו. ולא ידעתי מהיכן לא באלפא ביתא דר' עקיבא ולא בספרים הפנימים שבדקתי בהם.
\raster)70-,70-(="Z)]0" יש לו שני תגין מדאמרי' בפ' הקומץ רבא מאי דכתי' כי ביה יי' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר עולמים ומדכתי' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, בה' בראם שבה' נברא העולם הזה מפני שדומה לאכסדרא כדאמרי' בלא יחפור והטעם שכל הרוצה לצאת יוצא ומאי טעמא תלא כרעיה דה"א דאי הדר בתשובה ליעול בה"א של מעלה וליעילוה בהך דנפק למטה לא מסתיעא מילתא דבא לטמא פתחים לו אותן שנים שבהא. בא לטהר מסייעין אותו. ומאי טעמא אית ליה תגא אמ' הקב"ה אם חוזר בו אני אקשור לו קשר כמותי. ופר"ש ז"ל ה' אית ליה כתר קטן בסוף. ורבנו יעקב פירש דהא אית ליה תגא כתגא דדלית מאחוריה כך \raster)90-,90-(="Z)])" ולפי דברי שניהם יש לעשות כך \raster)90-,90-(="Z)](" בשני תגין והאמנם לפי הדעת מסתבר פ' הקומץ מדאמ' דתלי ליה לכרעיה דה' דאי מהדר רשע בתשובה לעול בהא של מעלה. גם כן מסתבר שלאותו צד שמחזיר הרשע בתשובה שם הוא קושר לו הכתר כדאמרי' גבי ק' בפ' הבונה, ק' קדוש ר' רשע מאי טעמא תליא כרעיה דקוף דאי מהדר רשע בתשובה ליעול בהא. ולעול בהך שלמטה, בא ליטמא פתחים לו, בא ליטהר מסייעין אותו. מאי טעמא [מהדרא] תגא דקוף לגבי ריש אמ' הקב"ה אם חוזר בו אני אקשור לו קשר כמותי.
\raster)90-,90-(="Z)]]" כזו ולא כזו 0\raster)90-,90-(="Z)][" כך קבלתי מדאמרי' בפ' הבונה וכתבתם שלא יכתוב ווין יודין וכו' בקצור אות אלמא שאין בין זו לזו אלא קוצר האות, הא למדת שיש לנו לעשותה כיוד כך בקוץ כמו שנבאר קוצו של יוד. ואני הבאתי ראיה לפני רבנו כהן גדול אמ' קרא ווי העמודים מה [עמודים לא נשתנו אף] ווין לא נשתנו ופר"ש ז"ל, יתדות כסף העשויות כאונקליות וקבועין בעמודים שבהם תוחבין לולאות קלעי החצר והמסך וכל אונקליאות דומין ווין אלמא בימי משה עשוין הווין כעין שלנו. (עוד) [ע"כ] פר"ש ז"ל, מכאן נראה לי ראיה שהווין בתפלין ומזוזות וספר תורה ומגלה צריך לכתבן כאונקליאות, ומדאמרי' בפ' האומר לחברו ו' ד(ה)שלום קטיעא הוא, הרי משמע דסוף הו שלמטה משופע ומשופא כיתדות ו דשלום קטיעא כך הוא ואינה חדה מלמטה כשאר ווין שהם כזו \raster)90-,90-(="Z)]5".
\raster)70-,70-(="Z)]6" משעטנ"ז ג"ץ מפורש למעלה.
\raster)75-,75-(="Z)]7" כזה לפר"ש ז"ל בפ' הקומץ רבא, אמ' רב חזינא להו לספרי דוקני דחטריה ליה לגגיה דחית ותלו ליה לכרעיה דהא כלו' חי ברומו של עולם. פי' חטרי מקל בסוף החית למעלה. ולרבנו יעקב אין נראה לפרש כך דמדקאמ' גגיה דחית משתמע באמצעית הגג [ועוד] מדקאמרי' בפ' הבונה תנא הגיה אות אחת חייב השתא כתב אות אחת פטור הגיה אות אחת חייב. אמ' רב ששת הכא במאי עסקינן כגון שנטלו לגגו של חית ועשאו שני זינין, הרי שגג נקרא מקום אמצעיתו ואלו כדברי ר"ש ז"ל הוה ליה למימר חטרי ליה לתגיה דחית כדנקט גבי דלת דילמא יתיב זבוב אתגיה דדלת ומשוי ליה ריש. (בסוכה) [בסוטה] [כ' ע"א] ועירובין [י"ג ע"א] ובפ' הבונה [שבת ק"ג ע"ב] כיון שנטלו לתגו של דלת ועשאו ריש והשלימו לספר, אלמ' דלגבי דלת שהוא מקל בזוית שאחריה נקרא תגיה ולא גגיה לפי שאינו בגגו אלא בסוף הגג כתגא דהא כדאמרי' לעיל. ולפר"ת כך עשויה \raster)90-,90-(="Z)]9" ולפר"ח כך היא עשויה \raster)90-,90-(="Z)]8" מעט גובה באמצעיתה כגון חטוטרת גמל, ועוד אומ' רבנו יעקב דלא נהיר פר"ש ז"ל זקנו מדאמרי' באלפא ביתא דר' עקיבא מפני מה אינו קושר כתר [בחית] מפני שכל בעלי חטא יש להם גנאי ובושת וכו'. ואם יש לו מקל כדברי הקונדריס יש לו כתר דהינו תגא והוא קוץ, דכתר וקוץ ותגא כלן לשון עטרה הן.
\raster)80-,80-(="Z)[0" כך פר"ת כל הכותבי' בספר תורה תפלין ומזוזה ומגלה כך שראשה הראשון כפול מעט מבפנים ככתיבת אספמית מדאמרי' בפ' הבונה ובפ' הקומץ רבא שלא יכתוב טתין פפין פפין טתין, אלמא הטית דומה לפא [ולא] ככתיבת צרפתית, ועוד דאמרי' בפ' הבונה, נתכון לכתוב אות אחת ועלו בידו שתים כו'. ופר"ח כגון \raster)95-,95-(="Z)[)" אם יפרידנה וכן פי' בירוש' כך פר"ת.
מדאמרי' בתנחו' ובמנחות [כ"ח ע"א] כשעלה משה למרום מצא להקב"ה שהיה קושר כתרים לאותיות, א"ל הללו למי, א"ל הללו לעקיבא בן יוסף שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות כו'. הרי שכתר נקרא קוץ. ואמרי' במנחות, ארבע פרשיות שבתפלין ושתי פרשיות שבמזוזה מעכבות זו לזו ואפי' כתב אות שאינה עשויה כהלכתה מעכבין. ואמרי' עלה פשיט' כו', לא נצרכה אלא לקוצו של יוד. ופר"ת כך \raster)90-,90-(="Z)[(" וכן כתו' באלפא ביתא דר' עקיבא קוצו של יוד חודו של מעלה שנתון כלפי פניו. ובפר"ש ז"ל העוקץ הוא הזוית שלא תהא עגולה כזו \raster)98-,98-(="Z)[]" אלא כך \raster)98-,98-(="Z)[[" ועוקץ התחתון לא לפניו, מדאמרי' בתנחו' ובמנחו' מאי דכתי' כי ביה יי' צור עולמים אל תיקרי [צור עולמים] אלא צר עולמים ואיני יודע אם העולם הזה בהא והעולם הבא ביוד, כשהוא אומ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם בהא בראם, וכבר מפורש באות ה"ה למעלה. ומפני מה נברא העולם הבא ביוד, מפני שצדיקים שבאותו הדור מועטין. ויש לה תג מפני שכתריהם בראשיהם לעתיד. ומפני מה ראשה כפוף מפני שצדיקים שבאותו הדור ראשיהם כפופים.
\raster)87-,87-(="Z)[5" בפ' הבונה שלא יכתוב ביתין כפין כפין ביתין, פשוטין כפופין כו', אלמא שאין להאריך הפשיטות יותר מדי אלא כפי הענין אורך הכפיפות לפי דעתו של כותב. וכן צ"ץ פ"ף.
\raster)80-,80-(="Z)[6" כך נראה לכתבה מדאמרי' בחלק, דורשים שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר ופרשו הגאונים בקבלה בראש הלמד הבולט ויוצא סמוך הראש למעלה.
\raster)85-,85-(="Z)[7" בהבונה שלא יכתוב ממין סמ(ו)כין כו'. פתוחין סתומין וכו'. אלמא שיש חלוק בין מם לסמך, אע"ג דמם וס' שבלוחות בנס היו עומדין יש לחלק בהן בריבוע ועיגול לפי תיקון הסופרים. וקבלתי לפי טבע העולם וסוד היצירה בספר יצירה אמ"ש שלשת יודין כי ביה יי' נברך בורא הכל אשר כל יכול ונתן לנו לחם לאכול בא"י הזן את הכל.
<h2>דף קד:</h2>
ודין העבוד הלא כתוב באר הטב בתשובתי לחבל הארגון. ודין הדיו בתשובתי לברגש. דין קדושת האותיות וצריך לכתוב הכל לשם מצות תפלין. וכן ספר תורה ומגלה ומזוזה, וכ"ש שצריך לכתוב האזכרות לשם קדושה כדאמרי' בגיטין פ' הניזקין [נ"ד ע"ב] וכתוב בתשובתי לחבל הארגון. נמצא כתו' בהלכות רבנו האלפאסי ז"ל בהלכות ספר תורה ותניא בשבת הרי שנתכון לכתוב את השם וכתב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת מעביר עליו הקולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה. וחכמים אומ' אין השם (אלא) מן המובחר. וקימ' לן כרבנן. ובמסכת סופרים [פ"ה] ובירוש' [שבת פי"ב ה"ה] ואל יטבול הקולמוס בדיו ויתחיל בו את השם אלא שצריך להתחיל ולכתוב אות אחת שלפני השם ואות אחת אחרי השם. ולא יניח השם בסוף הדף אלא יכתוב אחריו. ולא יספר עד שיכתוב ויגמור את השם. פי' כל זה הוא כדי לקדש את השם.
<h2>דף קח.</h2>
דין כריכת הפרשי' ותפירת הבתים בגידים, ונתינת הפרשיות מעומד או מיושב. אמרי' במנח' ובשבת, תפלין נכרכות בשערן ונתפרות בגידן, הלכה למשה מסני למכרכינהו בשערא דתורא כי היכי דלידכר ליה לעגלא ולא חאט. כדכתי' המעט לנו את עון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וגו', בספר יהושע. פי' צריך לכרוך הפרשיות לפני נתינתן בבתים בשל ראש ובשל יד, ולמיכרך הפרשיות מסוף שיטה לראש שיטה כדאמרי' במנחו' במזוזה [ל"א ע"ב], וצריך למיכרכה מאחד כלפי שמע דהינו מסוף שיטה לראש שיטה. פי' כדי שתהא נכונה ומזומנת לקרוא בה כמו שאמרו חז"ל בפ' השותפין [ב"ב י"ד ע"א], כל הספרים נגללין מסופן לתחלת'. וכן בגידים מזה הטעם, משור או מפרה כי היכי דלידכר ליה וכו'. ומגידי הירכים נוהגין כל ישראל לעשותן, אבל אני נהגתי מרבותי שבצר' לעשותן מגידי הכתף שהן טובים וקלים לעשותן יותר לטוותן כשהן לחין מיד שנפשטה הבהמה. וכתב רבנו יעקב מ"כ, שצריך ליתן הפרשיות בשכיבה בבתים ולא בעמידה כספר תורה בארון, כמו שכתב רבנו האלפאסי בהלכותיו, לפי שהלוחות בארון שעשה משה רבנו ע"ה היה מיושב כש"ח בפ' השותפין. וכן ספר תורה בצד הארון כדתניא התם, הארון אמתים וחצי ארכו ט"ו טפחים בחלל הארון, נשתיירו שם ג' טפחים, צא מהן חצי טפ' לכותל זה וחצי [טפח] לכותל זה, נשתיירו שם בחלל הארון שני טפחים ששם ספר תורה מונח שהיה עביו שני טפחים, דכל שיש (בו) [בהקיפו] ג' טפחים יש בו רוחב טפח, ולרוחב ב' טפחים הקף ששה טפחים, נמצא שבשכיבה היו בלי ספק. ומנהג לכרוך את הפרשיות בעור בהמה טהורה המעובד לשמו קודם שיכרכם בשער השור.
